<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פט"ז</h1>
<h2>דף מד:</h2>
פרק הזהב (ב"מ מ"ד ב') כתבנו על פי אלופנו [נ"נ] גבי אחד מכ' וחמשה בדינר, לרש"י ז"ל דינר זהב הוא זהוב, ומשקלו שני אשטרלינש ומחצה, ודינר של כסף משקלו גם כן כזהוב בשוה. ויהיה משקל הסלע, ד' זהובין או ארבעה דינרין. אם כן יהיה משקל הסלע מן האשטרלינש עשרה שהם ארבעים טורניש דקים, שהם ג' טורניש כסף וד' פשיטין. וחמש סלעים, נ' אשטרלינש שהם מאתים פשיטין שהם י"ו טורניש כסף וח' פשיטים. ויהיה הדינר של זהב שהוא בעל כ"ה דינרין של כסף כשתכהו על ב' ומחצה, יעלה ס"ב וחצי והם אשטרלינש, שוים עשרים טורניש כסף ועשרה פשיטין. וזה אינו חולק על זה, שחשבון פרק הזהב הוא שיהיה ערך הזקוק תר"ם פשיטין, חלקם על י"ב ויצא נ"ג טורניש כסף וד' פשיטין. ואל חשבון שכתבנו הנה הערכנו הזקוק נ' טורניש בצמצום שהם ת"ר פשיטין. לרת"ם ז"ל דינר של זהב משקלו ב' אשטרלינש וחצי, ושל כסף משקלו אחד אשטרלין ורובע, ואם כן לפי פירוש רת"ם אחד מעשרים וארבע בדינר גרסינן, וזה שהוא ז"ל רוצה לכוין הסכמת שני מקראות הנאמרים על קנין הגורן של ארונה היבוסי ששם בית המקדש מפני זאת הגרסא, ולזה כדי שיהיה הענין יותר מבואר, נסדרהו כפי המשך החשבון ממטה למעלה. הקדמה בידנו שדינר של כסף הוא אחד מכ"ד בדינר זהב, אם כן למאה דינרי זהב יהיו כ"ד מאות דינרי כסף, והם שש מאות שקלים, וזה כשתחלק כ"ד מאות על ד' שהוא משקל הסלע בדינרין וכדלעיל, ומעתה נצרף החשבון. בית המקדש הוא בגורן המלך ארונה היבוסי, וקנהו המלך דוד בסוף ימיו ונתן בערכה נסכא של זהב שהיה משקלה חמשים שקל כסף שהם שוים שש מאות שקלי כסף לחשבון זה. כיצד דינר זהב משקלו שני אשטרלינש וחצי, ודינר של כסף משקלו חצי מזה שהוא אשטרלין אחד ורביע. יהיה לפי חשבון זה שקל כסף משקלו חמש אשטרלינש, ושל זהב משקלו עשרה, ויהיה משקל דינר זהב כמשקל חצי שקל כסף בשוה. כפול נ' שקלי כסף על ה' ויהיה ר"נ והם אשטרלינש, והוא משקל נ' שקלי כסף והוא משקל מאה דינרי זהב. נמצא שדוד ע"ה נתן חמשים שקלים זהב שהיה משקלם מאה דינרי זהב שהם שוים כ"ד מאות דינרי כסף שהם שש מאות שקלים. ועכשיו יתקיימו שני המקראות הללו שאחד אומר בדברי הימים (א', כ"א כ"ה) ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל שש מאות, וכתוב אחד אומר בסוף ספר שמואל (ב', כ"ד כ"ד) ויקן את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, כלומר שנתן מן הזהב לארונה על הגורן חמשים שקלים במשקל שקל כסף שהוא ה' אשטרלינש ושוים שש מאות שקל כסף, הרי שמציאות כיוון אלו שני המקראות הכריח רת"ם לשים חלוק הנזכר בין משקל דינר של כסף לדינר של זהב, וכן הדין בסלעיהם ושאר הפרטים. מכל מקום יראה מסוף ספר שמואל ע"ה, שבעת הקנין ההוא עדיין היה ארונה מלך.
נרצה לדעת כמה עולה קנין "הגורן הקדושה" מן הזקוקים ומן הטורניש ומן הדרהם, וזה שש מאות שקל כסף מרת"ם אינם כי אם ג' מאות של רש"י זקנו ז"ל. ואם כן ג' מאות שקלים הם לרש"י ק"ן אוקיא, חלקם על ח' שהוא מספר אוקיות הזקוק, והיוצא בחלוק הם הזקוקים ומה שנשאר לחלק הם אוקיות, והם י"ח זקוקים וששה אוקיא. ולחשבון שהזקוק נ' טורניש, הם ט' מאות ול"ז טורניש וחצי, ולשנים דרהם הטורניש, הם אלף וח' מאות וע"ה דרהם. מסכת זבחים פרק בתרא (קט"ז ב') כתוב אחד אומר ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל זהב שש מאות, וכתוב ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, הא כיצד גבה מכל שבט ושבט חמשים שקלים שהם שש מאות. ר"מ אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר ועצים ומקום מזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות. כתוב התם זהב וכתוב הכא כסף, אלא אימא גובה כסף בשש מאות שקלי זהב. ראה איך אמרו ז"ל על פסוק הכתובים התם ועל פסוק הנביאים הכא, ולזה גם כן שם חלוק הר"מ בחלק השני פרק מ"ה בין מדבר ברוח הקדש שהם הכתובים ובין הנבא שהם הנביאים, ואף על פי שכלם קדושים ומפי הגבורה. ולזה אמרו פרק בני העיר (מגילה כ"ז א') וחומשים על גבי נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין, ולא קתני נביאים על גבי כתובים. לרת"ם ז"ל חמש סלעים של בן הם כ"ה אשטרלינש שהם ח' טורניש כסף וארבעה פשיטין, וכן תתן לכל דין ודין חקו על זה הדרך. מנה גדול יהיה ל"ט טורניש וחצי פשיט ורביע שהם ע"ח דרהם ושתות דרהם וחצי שתות דרהם, מנה קטן חמש טורניש בקירוב שהם עשרה דרהם אלא מעט, וכן על דרך כך.
נרצה לידע במטבענו "מערת המכפלה" בכמה קנאה אברהם אבינו ע"ה. לחשבון רש"י היה הקנין כ"ה זקוקים שהם אלף ור"נ טורניש שהם אלפים וה' מאות דרהם. מיהו פרק השוכר את הפועלים (ב"מ פ"ז א') אמרינן וישקול אברהם לעפרון דלא שקיל מיניה אלא קינטירא, ותרגום ככר זהב טהור (שמות כ"ה ל"ט) קינטר דהב דכי, ואמרינן פרק יש בכור לנחלה (בכורות נ' א') אמר רבי חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלעין, דנביאים ליטרין, דכתובים קינטרין חוץ מכספו של עפרון אף על פי שכתוב בתורה סתם, קינטרין הוא דכתיב (בראשית כ"ג ט"ז) ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, ואיכא דוכתא דקרו לקנטרא תיקלא. פירוש קינטרא מאה סלעים בכל שקל. עובר לסוחר, שכל מקום שיש סוחר מקבלין אותו בתורת שקלים, ואיכא דוכתא וכו', הילכך קינטירא יהב ליה. ולפי זה קנאה בארבעים אלף שקל, אם כן אין זה וההפך חסר.
נרצה לידע דמי מכירת יוסף הצדיק ע"ה שאמר הכתוב (בראשית ל"ז כ"ח) בעשרים כסף. כבר קדם כי כסף, סלע, שקל הכל אחד, א"כ הם סלעים. ולפי זה לעבד נמכר יוסף לשיטת רש"י ז"ל בעשרה אוקיא כסף, שהם זקוק אחד ורובע, שהם ס"ב טורניש וחצי, שהם קכ"ה דרהם. וכסף הנזכר עליו סלע היה לא גרה, שאם אינו כן אלא שהוא גרה לא יהיה קניינו אלא ז' דרהם וחצי וזה נמנע. ועוד דאמרינן בירושלמי מסכת שקלים פרק מצרפין (פ"ב ה"ג) רבי ברכיה ורבי לוי בשם ריש לקיש אמר לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהא כל אחד ואחד פודה את בנו בעשרים כסף, ולפי זה הירושלמי כסף האמור לגבי יוסף הוא זוז או דינר, ויבא הענין כעובדא דרב אשי דלעיל ולא היו דמי מכירתו אלא ה' סלעים. ורבי' סעדיה תרגם כ' דרהם.
<h2>דף ס:</h2>
פרק איזהו נשך (ב"מ ס' ב') חטים בדינר זהב הכור, וכן השער. ירושלמי (שם ה"א) א"ר אבא בר סימונא והוא השער היפה לעולם, פחות מכן ווי לזבונא יתר מכן ווי למזבנא. דינר זהב הוא כ"ה דינרי כסף, הכור ל' סאין, יצא כל סאה ה' מעין. סאה ביציה קמ"ד. חומר היא המדה היותר גדולה שבמדות בני ישראל, והיא מדה מכילה משקל ע"ב אלף זוז, אם כן שדה אחוזה זרע חומר שעורים נפדה בחמשים שקל כסף, ויהיה זה סלע ופנדיון לשנה אל מ"ח שנה, ושנה אחרונה היא בסלע לחוד. וזה נ' שקלים נ' סלעים, והם פדיון חומר שעורים שהם שלשים סאין, תן מן החמשים מ"ט למ"ט שנה, ישאר שקל, עשה ממנו פונדיונין יהיו מ"ח, תן עוד לכל שנה פנדיון ויהיו סלע ופנדיון לשנה, אלא שנה אחת לבד בסלע בלא פנדיון, וזה אע"פ שהפירות שוים כמה. לתך הוא חצי חומר, והיא מדה מכילה משקל ל"ו אלף זוז, וכמוהו היה פסכתר וכדאיתא מסכת תמיד פ"ה (מ"ה). וקיסטא דמוריסא דע"ז (ל"ד ב'), קורין לו קסט בערבי, בפתחות הקו"ף. ומשקלו אלף וג' מאות וחמשים דרהם. ואמרינן פרק ערבי פסחים (פסחים ק"ט א') אמר רבי יצחק קיסטא דמורייסא דהות בצפורא הות לוגא למקדשא, ובה משערין רביעית לפסח. בת ואיפה. לאבן גנאח בשרשים, שתי מדות אלו הם שוות שנאמר (יחזקאל מ"ה י"א) איפה והבת תוכן אחד יהיה, אלא שהאיפה מדת היבש והבת מדת הלח. וכל אחת מהם עשירית החומר כמו שכתוב מעשר חומר הבת, ועשירית החומר האיפה. משקל מה שמודדין בכל אחת מהם שבעת אלפים ומאתים זוז. ומה שאמרו פרק מציאת האשה (כתובות ס"ח א') הבת נוטלת עישור נכסי, סימן לדבר מעשר החומר, הבת. עומד, עשירית האיפה, והיא מדה מכילה ז' מאות ועשרים זוז. עשרון הוא עומר. סאה שלישית האיפה. קב, ששית (האיפה) [הסאה]. לוג, רביעית קב, והוא ששה ביצים.
מסכת כריתות פרק קמא (ה' ב') הרבה ניסים נעשו בשמן המשחה מתחלתו ועד סופו לא היה אלא י"ב לוג וכו'. וגבי נר חנוכה אמרינן (שבת כ"א ב') עד דכליא רגלי דתרמודיא, כתב הר"מ ז"ל (פ"ד מחנוכה ה"ה) שהוא שעור חצי שעה אחר שקיעת החמה. אם כן לפי חשבון זה שעור מדת השמן הוא שמינית ביצה, שהרי אמרו (מנחות פ"ט א') חצי לוג שמן לנרות המנורה, והם דולקות מערב עד בקר דהיינו י"ב שעות. וחצי לוג הוא ג' ביצים, כל ד' שעות ביצה, כל שעה רובע ביצה. כל חצי שעה שמינית ביצה, וזה לכל פתילה. כור הוא החומר והוא ל' סאין. קפיזה הוא פחות מעשרון. כוז פפא הוא קבה בת תלתא קפיזי, וכדאיתא פרק המוכר את הספינה (ב"ב צ' ב'). עוד שם (פ"ו ב'), אבל עושה הוא סאה וחצי סאה תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב ורובע ותומן וחצי תומן ועוכלא, וכמה הוא עוכלא אחד מחמשה ברובע וכו'. זה הקב כ"ד ביצה, חצי שנים עשר, רבעו ו', שמינית ג', חצי שמינית ביצה ומחצה, עוכלא ביצה וחומש ביצה. ובמשקל הזוז, לפי מה שקדם איפה, ז' אלפים ור' זוז. סאה אלפים וארבע מאות זוז. קב, ד' מאות זוז. חצי קב מאתים זוז. ליטרא, גדרה הרי"ף ז"ל מאה זוז, והוא המנה גם כן, אם כן היא רביעית הקב. שמינית הקב, חמשים זוז. חצי שמינית הקב, כ"ה זוז. אוקיא של דמשק היא משקל חמשים דרהם, אם כן לחשבון זה הליטרא היא שלש אוקיא מדמשק בשוה. וחצי קב, ו' אוקיא. קב, י"ב אוקיא והוא ליטרא. סאה, ו' ליטרא. איפה, י"ח ליטרא, והכל מדמשק בזמננו זה. ואחר שידעת כמה קירט יש בדרהם, וידעת שהזוז הוא דרהם וחצי, תוכל להעריך הליטרא בכל מקום שתרצה. ובכל ארץ כנען מצרים וסוריא עושין בליטרא שלהם י"ב אוקיא, אבל מספר דרהמי האוקיא נהרא נהרא ופשטיה, וזה כי אוקיאת ירושלים ולוד ושכם ס"ו דרהם ושני שלישי דרהם אחד, אוקיאת בית שאן וטבריה ע"ה דרהם, אוקיאת גלעד וארצו מאה דרהם, אוקיאת בבל ומצרים שנים עשר דרהם וחצי. והככר, מאה ליטרא.
סוף מסכת בבא בתרא (קס"ו ב') אמר רב פפא פשיטא ספל מלמעלה וקפל מלמטה, הכל הולך אחר התחתון. בעי רב אמי קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי, מי חיישינן לזבוב או לא תיקו. פירש, ספל סאה, קפל קב ופלגא. פרס, לפי מקומו, פעם הוא חצי מנה, פעם שלשה ביצים, חציים ביצה ומחצה. ואמרינן כל האוכלין מצטרפין לפסול [את הגויה] כבחצי פרס, וכדאיתא סוף מסכת מקוואות (פ"י מ"ז) ופרק בכל מערבין (עירובין כ"ט א'). פרק כיצד מברכין (ברכות ל"ז ב') כתב רש"י (ד"ה והוא) פרס ארבעה ביצים, שהאכילה שמונה. כתב ה"ב תורת הבית כמה שעור אכילת פרס יש אומרים ד' ביצים ויש אומרים שלשה ביצים, ולזה דעתי נוטה. וכן פרק כיצד משתתפין (עירובין פ"ג א') כמה שעור חצי פרס שתי ביצים חסר קימעא. ובתוספתא מסכת מקואות פרק (ז') [ח'] (ה"ב) וכמה הוא חצי פרס שתי ביצים חסר קימעא דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר שתי ביצים צוחקות, רבי שיער שתי ביצים ועוד. הין מדה מחזקת אלף מאתים זוז, וכן היו במקדש, בזך, טני וזולתם. רביעית, כלומר רביעית לוג, ביצה ומחצה. וכן התם (ב"ב צ' א') במדת לח עושה הין וחצי הין ושלישית הין ורביעית הין, לוג וחצי לוג ורביעית ושמינית ואחד משמונה בשמינית וזהו קרטוב. פי', לוג ו' ביצים, חציו ג' ביצים, רביעיתו ביצה ומחצה, שמיניתו חצי ביצה ורביעיתה, ושמינית זה השמינית הוא הקרטוב. אם כן ברביעית יש י"ו קרטוב, ויהיה הקרטוב חצי שמינית הרביעית.
<h2>דף פד.</h2>
והיינו דאמר רבי יוחנן דילכון אמרי דלהון היא. עוד היום תמצא אותה מערה בטבריה מיוחסת לרב כהנא, לדרומה כמטחוי קשת מערה מיוחסת לרבי יוחנן. ומהאי עובדא משמע שאותו רבי יוחנן הוא רבי יוחנן בר נפחא משום דאשכחן דעניש וקטיל ואמרינן פרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא פ"ה ב') באתר דזיקוקין דנור ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן, מאי טעמא משום דעניש וקטיל. ואולי עשה רבי יוחנן מערתו אצלו לייתוביה דעתיה. ואלו השתי מערות תמצאם היום רמוזות בתוך קברי תלמידי רבי עקיבא. והם היו שם קודם זה המעשה בהכרח, ואיך, רב ורבי חייא תלמידי רבי הוו, ורבי יוחנן בימי רבי חייא הוה, ורב הלך לבבל ונהג שם שררה ואז היה רבי יוחנן מנהיג ארץ ישראל, וזה על כרחיך בתר רבי הוה. ואף על גב דאמרינן ריש פרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא פ"ד א') אמר רבי יוחנן אנא אישתיירי משפירי ירושלם, אין הענין שהיה הוא בפני הבית שהרי רבי לאחר חרבן הוה, ור' יוחנן בימי רבי נולד וכדאמרינן מסכת יומא פרק בתרא (פ"ב ב') גבי ההיא איתתא דארחא ונפק מינה רבי יוחנן, וכן ריש מסכת פסחים (ג' ב') שהיה תלמידו, דאמרינן הני תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרבי חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה וכו' ומנו רבי יוחנן, אלא משפירי ירושלם כלומר ממשפחותם. אם כן הלך רבי ודורו והלך רבי עקיבא ורבי יוחנן מנהיג, ואז היה אותו מעשה. אם כן עשו מערתם תוך אותם התלמידים. וכן תמצא היום הר"ם ביניהם, וזולתו זלה"ה.
